בן מנחם-שלמה. נולד במאי 1896 בקושטא שבתורכיה לאב יוצא רומניה ולאם יוצאת פולין. שם למד בבית ספר עממי כללי ובבית-ספר גבוה לשפות. הוא למד שבע שפות וידען על בוריין. עם תום לימודיו יצא לנדוד בעולם הגדול וב-1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, היה במצרים. משם נשלח על ידי מפקדת הצבא הבריטי שבקהיר לשמש במשרה חשובה בסודאן. בשנת 1925 עלה לארץ-ישראל, למד עברית ושקד על לימודי התנ"ך ויהדות. הוא נתקבל כפקיד בכיר במחלקת המכס ופעל נגד מבריחים למיניהם ביד קשה וללא משוא פנים ואולם בקרב חבריו נודע במזגו הטוב, בנועם הליכותיו ובנכונותו לעזור לזולת. כשפרצו מאורעות תרפ"ט התנדב להגנת הישוב, וכשהמוני ערבים הסתערו על תל-אביב משפת הים היה בין ראשוני המגינים שהדפו את ההסתערות. הוא הוצב בעמדת-הגנה בשכונת נווה-שלום. בי"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) חש עם חברו להציל פועלים יהודים שהסתגרו בבית-חרושת לספירט, ללא אפשרות לחזור לביתם. בדרך לשם התנפלו עליהם פורעים מזויינים מכפר אבו-כביר. יוסף וחברו גילו גבורה ואומץ לב אך נפצעו קשה ולאחר זמן קצר - מתו מפצעיהם. יוסף הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בתל-אביב.